הלכתי עם זה עד הסוף

לקח לי הרבה יותר זמן

ממה שדמיינתי

להבין מאיפה מתחילים.

איבדתי את עצמי

את הבטחון

ואת המצפן הפנימי.

ואז היא הופיעה,

הגיחה כמו פיה

ועזרה וייעצה

כמה שרק יכלה.

אני הייתי בתחילת הרילוקשיין

והיא היתה בתחילת דרכה-

בעולם הצילום והסושיאל.

משהו בה בחר

לא להוריד ממני את העיניים

לפרגן לי ולהרים.

ופעם אחת היא אפילו

הרחיקה לכת ואמרה:

׳שלי, נולדת לגדולות-

תמצאי את דרכך לשם׳.

שנים שהיא עקבה אחרי

ואני אחריה

וכל אחת סללה

את דרכה והתקדמה.

כל פוסט שהיא שיתפה

עם עבודות הצילום שלה

עוררו בי השתהות

ובליבי ידעתי שיגיע גם תורי.

עוד לפני שהגעתי לארץ

קבעתי אצלה יום צילומים

ובמשך שבועות ערכו ההכנות:

בחרנו את הנושאים

התאמנו בגדים

בחרנו מאפרת

ואספנו פריטים מייצגים.

אבל עם כמה שהתכוננתי

לחוויה מטורפת כזאת?!

לא ציפיתי.

נתתי את כולי

התמסרתי לארוע

שחררתי כל חסם ואי-נוחות

מהמצלמה, מהסביבה ומעצמי.

האנרגיות שלי היו בשמיים

מהולות בשלווה ובדיוק שלה,

שזורות בכשרון גאוני לעיניה החדות

וחיבור לוויז׳ן הסופי-

שרק היא יכול לראות.

התמונות יצאו לפנתאון

החוויה היתה בלתי נשכחת

ההיי וההתרגשות נותרו

בקרבי עוד הרבה ימים

אחרי יום הצילומים.

והתוצאה לשמה באתי-

היתה מעבר לציפיות

שבכלל יכולתי לדמיין או לצפות.

תודה נעמה מלמד הלל

על חוויה בלתי נשכחת.

תודה על תוצאות מעלפות.

מי יתן וכל תמונה שלך

תופיע בכל שער של מגזין

שמכבד את עצמו.

לפעמים הדרך הנכונה היא:

בהתחלה להתכונן, לתכנן ולחשב.

ואז… להשתחרר, להתמסר,

וללכת עד הסוף-

בלי לעשות חשבון.

לחיי כל אנשי המקצוע

שבזכות לימודים, ידע

והשקעה של שנים,

מגיעים תוך שעות ספורות

ולעיתים אף פחות

לתוצאות גאוניות.

שלכם באהבה

ד״ר שלי רווה-

מייסדת מרכז הקאוצ׳ינג לישראלים בחו״ל