׳אז מה היחסים שלכם עם הגוף?׳
היא שואלת
ואני משוכנעת-
שהכל פיקס.
ואולי אפילו משתעממת…
עד הרגע-
שבו היא שואלת:
׳אם הייתם הגוף שלכם-
מה הייתם מבקשים מכם?׳
בום!!
המסך יורד בשנייה-
ושיחה של שנים מתנפצת ברגע.
כמה ימים קודם-
הצוות היקר שלי מבקש
סדנת העשרה בנושא-
׳אכילה רגשית׳.
אכילה רגשית?!
אני חושבת לעצמי.
מה לי ולזה?
שני נושאים שלא מדברים אלי:
אין לי שיחה על אוכל
וגם אין לי שיחה על רגשות (:
אבל אם זה מה שהצוות מבקש-
אז אני מתגייסת…
מוצאת מרצה משובחת,
סוגרת מועדים ותשלום,
ומארחת את כולם אצלי בזום.
ובאה כי חייבת.
לא חושבת שזה יתרום לי,
אבל מכבדת את המעמד.
נכנסת על תקן אורחת-
ויוצאת הכי מורווחת.
שנים שאני ישנה מעט מדי,
לא מקשיבה לצרכים של הגוף,
מותחת את הגבולות שלו,
ולא מתחשבת בו.
שנים שהיחסים בינינו:
שהוא אמור לשרת אותי,
ואני מחליטה מה אני רוצה,
בלי לבדוק מה הוא מבקש.
יחסים עם הגוף.
נשמע כל כך פשוט.
תמיד חשבתי:
שאני אחליט-
והוא יעשה.
עד שהבנתי שלא ככה זה עובד.
אם ביחסים אין הקשבה,
ואין דיאלוג.
ואם ביחסים אין אהבה וחמלה,
אז לא תהיה הדדיות-
ולא יחול שינוי.
תחשבו לרגע-
׳אם הגוף שלכם
היה יכול לדבר-
מה הוא היה מבקש מכם?׳
שינוי מתחיל
במרחב של אהבה.
תאהבו את הגוף שלכם(:
תלמדו להקשיב לו-
כדי שתדעו מה הוא מבקש.
יחסים עם הגוף,
זה כמו כל מערכת יחסים.
הוא יקשיב לכם-
רק אם תתייחסו אליו יפה (:
שלכם באהבה,
ד״ר שלי רווה-
מנטורית ליחסים עם אהבה
コメント