׳אפשר עגיל בפופיק?׳
היא שאלה.
והמשיכה לשאול..
ולא הפסיקה לשאול…
עד שנשברתי:
׳תרוויחי 100 דולר
ואני ארשה לך׳-
אמרתי נחרצות.
׳אבל זה עולה רק 40׳
היא המשיכה לטעון.
ואני התעקשתי:
׳עגיל בפופיק
זה לגדולים.
לכי תרוויחי
אז הזכות
להיות גדולה׳.
אבל היא רק בת 13
ואפשר לעבוד אצלנו
רק מגיל 14.
ואין פה בייביסיטר
או דוגיסיטר
שהיא יכולה לעשות.
׳איך אני ארוויח כסף?׳
היא לא ידעה מאיפה להתחיל.
אז לקחתי אותה לסיבוב
בשכונה שלנו.
ומעבר לרחוב
הראתי לה את מגרשי
הפיקאבול
(מגרש טניס קטן)
שמגיעים אליו
אנשים מכל האזור.
׳את רואה את המגרשים?׳
והיא הסתכלה עלי,
מנסה להבין,
איך אפשר לעשות כסף
ממגרשים ריקים?
׳יש פה כסף
שזרוק על הרצפה׳.
היא הסתכלה סביב,
ולא ראתה שום דבר!
גם לא נפש חיה
כי זה אמצע שבוע
והמגרשים ריקים.
בסופש מגיעים לפה
עשרות אנשים.
הם ממתינים בתור,
למגרש שיתפנה.
יש להם פה חבורות.
הם יושבים פה,
מעבירים את הזמן,
עד שמתפנה מגרש.
תכיני קערת פירות,
נקנה חטיפי בריאות,
ובבוקר ניסע לקנות לך
ערכת קפה מסטארבק
ותמכרי לממתינים החביבים.
בהתלהבות גדולה
היא התעוררה בשבת.
נסענו לקנות את הערכה,
השולחן, המפיות,
החלב וקערת הפירות.
הכל היה מוכן (:
היא קלעה שתי צמות
והלכה נלהבת לעבוד.
אחרי 20 דקות-
התקשרה עצובה:
׳בואי לקחת אותי.
פספסתי את השעה׳
קולה נשבר :/
׳מי אמר לך
שלא הגעת בזמן?׳
שאלתי בכעס.
׳שתי נשים אמרו
שהייתי צריכה
להגיע יותר מוקדם׳
היא התאכזבה.
׳תקשיבי לי טוב
שי יקרה.
לא מוכרים ברגע.
מכירה זה עניין של זמן.
שימי שתי ידיים על האזניים,
תתעלמי מהנשים
שמורידות לך.
תחייכי,
תהיי סבלנית,
ותמכרי רק 20 דולר!
20 דולר, שי.
זה הכל!!
את יכולה לעשות את זה.
קטן עליך.
ותתרחקי מהמבאסות׳.
אחרי שעתיים
היא חזרה עם 88 דולר.
מרוצה מהחיים
כמעט מוכנה-
לעשות את העגיל.
שיעור בסבלנות.
שיעור בעסקים.
שיעור בהזדמנויות.
שיעור בהערכה לכסף.
שיעור בהערכה לעבודה.
שיעור במכירה.
שיעור לחיים.
כל כך הרבה שיעורים
בשעתיים בלבד.
ומה השיעור שלך-
מהסיפור שלה?
אשמח לשמוע מה לקחת (:
לעוד מידע וטיפים כנסו לפודקאסט ׳עפים בחו״ל׳ ותאזינו לסיפורים אישיים, טיפים ותובנות של ישראלים שגרים בחו״ל:
שלכם באהבה,
ד״ר שלי רווה-
מייסדת מרכז קואצ'ינג לישראלים בחו״ל.
Comments